הרחבת כתובת סופית (Final URL Expansion) היא יכולת בפרפורמנס מקס ובקמפיינים דינמיים שבה גוגל רשאית להחליף את דף הנחיתה שהגדרתם בעמוד אחר באתר שלכם, אם היא מזהה שהוא רלוונטי יותר לחיפוש של המשתמש. במקום לשלוח את כולם לעמוד אחד, המערכת מתאימה את היעד לכוונה.
הכוח שבה
כשהיא עובדת טוב, הרחבת הכתובת הסופית מגדילה המרות: מי שחיפש מוצר ספציפי מגיע ישר לעמוד המוצר במקום לעמוד הבית, וההמרה גבוהה יותר. גוגל בעצם משתמשת במפת האתר שלכם כמאגר דפי נחיתה פוטנציאליים, ובוחרת לכל חיפוש את המתאים.
הסיכון שחייבים לגדר
אותה יכולת יכולה גם לשלוח תנועה לעמודים לא רצויים: עמוד "אודות", פוסט בבלוג, דף תודה, או מוצר שאזל. בפרפורמנס מקס זו אחת הסיבות שקמפיין "מבזבז" בלי שמבינים למה. הגידור: מחריגים כתובות ותבניות URL שאסור לשלוח אליהן תנועה, ובודקים בדוח לאן ההרחבה שולחת בפועל. אפשר גם לכבות אותה לגמרי אם רוצים שליטה מלאה על היעד.
הטיפ של Boostit
בכל הקמת פרפורמנס מקס אנחנו מגדירים מראש את החרגות הכתובות, לא אחרי שהבזבוז מתגלה. עמודי מדיניות, בלוג, תודה וסל קניות נכנסים לרשימה. הרחבת כתובת סופית היא כלי מצוין כשהיא מכוונת, ומקור דליפה כשהיא פרואה. בכל הקמת קמפיין אצלנו זה חלק מניהול קמפיינים בגוגל: לגדר לפני שהבזבוז מתגלה.
שאלות נפוצות
כדאי להשאיר את הרחבת הכתובת הסופית דלוקה?
בדרך כלל כן, אבל עם החרגות מוגדרות: היא מגדילה המרות כשהיא שולחת לעמוד רלוונטי, אבל חייבים לגדר אליה עמודים לא רצויים. בלי גידור, עדיף לכבות.
איך יודעים לאן היא שולחת תנועה?
בדוחות הקמפיין אפשר לראות את הכתובות שאליהן הופנתה תנועה. שווה לבדוק את זה בשבועות הראשונים של קמפיין חדש, שם מתגלות ההפניות הלא רצויות.
